"אנחנו סטודיו לעיצוב גרפי"
"אנחנו מציעים שירותי ייעוץ עסקי", "המרפאה שלנו מתמחה בטיפולי שיניים".
זה נשמע מקצועי ורציני, וזה בדיוק מה שגורם לקורא לסגור את הדף תוך 3 שניות.
הבעיה היא לא שהמשפט לא נכון, הוא פשוט מדבר על העסק במקום אל הלקוח.
בעלי עסקים חיים את העסק שלהם בכל רגע. כשהם מתיישבים לכתוב, הכי טבעי להם להתחיל עם מה שברור להם מאליו: השירות, המוצר או הניסיון שלהם.
מבחינתם זה הגיוני וטבעי לגמרי.
אבל מהזווית של הקורא? הוא לא לחץ על המודעה כדי לשמוע עליכם.
הוא לחץ כדי להבין למה זה רלוונטי לחיים שלו, מה השירות שלכם יכול לעזור לבעיה שהוא מתמודד איתה עכשיו.
מהניסיון שלנו, רוב הטקסטים לא כתובים רע, הם פשוט נכתבים הפוך.
למה הלקוחות שלכם נעצרים ב"מה" ומתי הם מתחילים להקשיב?
סיימון סינק הוא חוקר מנהיגות שה-TED Talk שלו נחשב לאחד הנצפים בהיסטוריה, עם למעלה מ-60 מיליון צפיות. אבל מה שבאמת מעניין זה שהוא בכלל התחיל את הקריירה שלו בתעשיית הפרסום.
שם, בין קמפיינים ובריפים, הוא שם לב לתופעה מוזרה: שתי חברות באותו סדר גודל, עם אותם משאבים ואפילו אותו קריאייטיב ועדיין, לאחת הפרסום עבד מעולה ולשנייה לא. הוא רצה להבין למה.
אחרי שנים של מחקר, הוא מצא תשובה. ופיתח בעקבותיה מודל שנקרא "מעגל הזהב".
המודל בנוי משלוש שכבות: בחוץ נמצא ה-"מה" (מה אתם עושים),
באמצע ה-"איך" (איך אתם עושים את זה), ובמרכז נמצא ה-"למה" – הסיבה, האמונה והמטרה שלכם.
סינק גילה שרוב החברות מתקשרות מהחוץ פנימה. הן יודעות להגיד מצוין מה הן עושות, חלקן מסבירות איך הן עושות את זה, אבל רובן הגדול לא באמת נוגעות ב-"למה".
מותגים שמצליחים לעורר נאמנות אמיתית – כמו אפל, פטגוניה או הארלי דייווידסון – פועלים בדיוק הפוך. הם תמיד מתחילים מה-"למה".
דוגמה מושלמת לזה היא השקת נגן ה-MP3 הראשון. כשחברת Creative השיקה את הנגן שלה, היא פרסמה אותו כ-"נגן בנפח 5GB". זה ה-"מה" הטכני וזה לא אומר כלום לרוב האנשים.
אפל, לעומת זאת, לקחה את אותו מוצר בדיוק וכתבה משפט אחד: "1,000 שירים בכיס שלך".
הם לא מכרו זיכרון דיגיטלי, הם מכרו את החופש לקחת את כל המוזיקה שאתם אוהבים לכל מקום. הם הבינו שהלקוח לא מחפש ג'יגה-בייט, הוא מחפש את התחושה שהמוזיקה שלו תמיד איתו.
זה ה-"למה", זה מה שהולך להשתנות בחיים שלכם אם תקנו את המוצר.
השאר, כידוע, היסטוריה.
איפה ההחלטה באמת מתקבלת?
הפער הזה שבין ה"מה" ל"למה" יושב על בסיס ביולוגי, בזמן שה-"מה" פונה לנאוקורטקס, (החלק האנליטי והרציונלי במוח), ה-"למה" מדבר ישירות עם המערכת הלימבית. זהו החלק שאחראי על רגשות, על אמון ובעיקר – על קבלת החלטות.
אנחנו אולי חושבים שאנחנו מחליטים בצורה הגיונית, אבל בפועל רוב ההחלטות שלנו קורות קודם כל ברגש. רק אחר כך אנחנו "מצדיקים" אותן לעצמנו בעזרת היגיון ונתונים.
זו בדיוק הסיבה שאנשים אומרים "זה פשוט מרגיש נכון" כשהם בוחרים מותג,
הם לא תמיד יודעים להסביר למה, הם פשוט מרגישים את זה.
כשמבינים את זה, קל לראות למה טקסט שמתחיל ב-"מה" גורם לקורא לעצור,
להשוות אתכם לעוד 400 עסקים אחרים שאומרים בדיוק אותו דבר ולהמשיך הלאה.
אבל כשטקסט מתחיל ב-"למה", הוא פונה למקום שבו ההחלטות באמת מתקבלות.
כאן נכנסת הבחנה מעניינת של סינק: ההבדל בין מניפולציה להשראה.
מניפולציה היא ניסיון לשכנע מישהו לפעול דרך לחץ, מבצעים או מחסור מלאכותי.
השראה, לעומת זאת, גורמת לאנשים לפעול כי הם רוצים, כי הם מאמינים במה שאתם מאמינים. מניפולציה אולי עובדת לטווח הקצר, אבל רק השראה בונה נאמנות אמיתית.
רוב הטקסטים השיווקיים שאנחנו פוגשים מנסים לשכנע במקום לחבר.
שלושה צעדים לתקן כל טקסט שיווקי שלכם
כדי להפסיק לשכנע ולהתחיל לחבר, אתם צריכים להעביר את הטקסטים שלכם את
"מבחן ה-ואז מה?". תקראו את 3 השורות הראשונות שלכם ותשאלו:
"ואז מה? למה זה אמור לעניין את הלקוח שלי?".
אם אין תשובה ברורה תוך 3 שניות, הסדר חייב להתהפך:
- צעד 1: הזיזו את ה-"אנחנו" לסוף. הניסיון והשירות שלכם קריטיים כהוכחה, אבל הם לא ה"למה". אל תמחקו אותם, פשוט הזיזו אותם לפסקה השנייה או השלישית כדי לפנות מקום לחיבור הרגשי.
- צעד 2: תענו על השאלה "למה שמישהו ירצה את זה?". מה הבעיה שאתם באמת פותרים ללקוח? מה כואב לו עכשיו? מה הוא ירגיש אחרי שיעבוד אתכם?
- צעד 3: התחילו מהתשובה הזו.
תראו את ההבדל:
לפני (ה-"מה"): "אנחנו סטודיו לעיצוב שמתמחה במיתוג לעסקים קטנים.
יש לנו 8 שנות ניסיון ומעל 200 פרויקטים." (אז מה?)
אחרי (ה-"למה"): "העסק שלכם מעולה, אבל המיתוג שלכם לא מספר את הסיפור הנכון, אנחנו כאן כדי לוודא שמה שהם יראו זה את הערך שאתם נותנים."
לא צריך לשכתב את כל האתר מהיסוד. מספיק להפוך את הסדר ב-3 השורות הראשונות בכל מקום שבו אתם פוגשים את הלקוחות – בדף נחיתה, בפוסט, במייל ואפילו בהצעת מחיר.
כשאתם שמים את ה-"למה" שלכם בהתחלה, הלקוח מפסיק לקרוא רשימת מכולת
ומתחיל להבין איך החיים שלו הולכים להשתפר.
